חלוקת הפנים והצוואר לשש יחידות אנטומיות

מהי יחידה אנטומית?

יחידה אנטומית היא אזור שבו בוחנים יחד את המבנה, הרקמות, התנועה ואיכות העור. כך אפשר להבין לא רק היכן נראה השינוי, אלא אילו מרכיבים עשויים להיות קשורים אליו.

במפת האבחון של ICOS אנו מתייחסים לשש יחידות: שליש הפנים העליון, שליש הפנים האמצעי, שליש הפנים התחתון, האזור סביב העיניים, האזור סביב הפה והצוואר. זו חלוקה קלינית שמארגנת את הבדיקה ואת ההסבר למטופלת ולמטופל.

היחידות קשורות זו לזו, ובחלקן קיימת חפיפה. העפעף התחתון, למשל, מתחבר ללחי, וזוויות הפה קשורות גם לשליש הפנים התחתון. ההפרדה מאפשרת להתמקד בכל אזור, תוך שמירה על התמונה הכוללת.

1. שליש הפנים העליון

יחידה זו כוללת את המצח, הרקות ומיקום הגבות. במסגרת האבחון נבחנים גם קמטי ההבעה במצח, בין הגבות ובצדי העיניים.

הבדיקה מתייחסת לצורת המצח, למלאות הרקות, למיקום הגבות ולאיכות העור, במנוחה ובזמן הבעה. למשל, כשמורגשת כבדות מעל העיניים, חשוב לבחון גם את הגבה ואת העפעף העליון ואת היחסים ביניהם.^[2]

2. שליש הפנים האמצעי

ביחידה זו מתמקדים בלחיים ובמרכז הפנים: קמירות הלחי, המלאות שלה, מיקום הרקמות והמעבר מהעפעף התחתון אל הלחי. נבחנים גם השקעים בלחי והקפלים היורדים מצדי האף לכיוון זוויות הפה.

באבחון חשוב להבחין בין שינוי בנפח, שינוי במיקום הרקמות ושינוי במעטפת העור. לכן, שקע או קפל באזור זה אינם קובעים כשלעצמם איזה טיפול מתאים.

3. שליש הפנים התחתון

יחידה זו כוללת את קו הלסת, הסנטר, זוויות הפה והקפלים היורדים מהן. נבחנת גם הופעת ג׳אול — מלאות או צניחה של הרקמות בצדי קו הלסת.

הבדיקה מתייחסת לרציפות קו הלסת, לצורת הסנטר וליחסים בין הרקמות באזור. היא כוללת גם התבוננות במעבר אל הצוואר, משום שהמראה של שני האזורים קשור זה לזה.

4. האזור סביב העיניים

העפעפיים העליונים והתחתונים והמעבר שבין העפעף ללחי מקבלים התייחסות ממוקדת. באזור זה נבחנים העור, מיקום העפעפיים, שקעים, שקיות או בלט של רקמות.

למרות החפיפה עם שליש הפנים העליון והאמצעי, האזור נבדק כיחידה בפני עצמה בשל המבנה העדין שלו והחשיבות של תפקוד העפעפיים לצד המראה. שני אנשים שמצביעים על אותו אזור עשויים להזדקק להערכה שונה.^[2]

5. האזור סביב הפה

יחידה זו כוללת את השפתיים, גבולותיהן, העור שסביבן והאזור שבין האף לשפה העליונה. נבחנים מלאות השפתיים, צורתן, הקמטוטים סביבן והיחסים בין השפה העליונה לתחתונה.

ההתבוננות כוללת מנוחה, דיבור וחיוך. כך אפשר להתייחר גם לתנועה ולהבעה האישית. הערכת האזור סביב הפה רחבה מעיצוב השפתיים בלבד וכוללת את הסביבה האנטומית שלהן.^[3]

6. הצוואר

הצוואר נבחן יחד עם האזור שמתחת לסנטר ועם המעבר לקו הלסת. בבדיקה מתייחסים למרקם העור, לרפיון, למלאות מתחת לסנטר ולמיתרים הבולטים לעיתים בשריר השטחי של הצוואר.

ההתייחסות אליו כיחידה נפרדת מאפשרת להגדיר מה בדיוק מפריע באזור הזה, ובמקביל לבחון כיצד הוא משתלב במראה הפנים. גם כאשר המטרה היא שיפור קו הלסת, כדאי להבין את הקשר בינו לבין הצוואר.

מה בודקים בתוך כל יחידה?

הזדקנות הפנים עשויה לערב כמה סוגי רקמות, ובהם עצם, שומן, שרירים ועור. מידת השינוי והקצב שלו משתנים בין אנשים ובין אזורים.^[1] ב־ICOS אנו מארגנים את ממצאי הבדיקה בכל יחידה סביב ארבע מערכות:

• תמיכה עמוקה: המסגרת האנטומית והתמיכה ברקמות, לצד הנפח העמוק.
• המערכת הדינמית: פעילות שרירי ההבעה והשפעת התנועה על מראה האזור.
• תמיכה רכה: אחיזת הרקמות הרכות, מיקומן ורפיון או צניחה שלהן.
• מעטפת העור: מרקם, גמישות, קמטוטים וגוון.

המשקל של כל מערכת נקבע לפי הבדיקה. אין הנחה שכל המערכות מעורבות בכל אזור, ואין להסיק מתמונה בלבד איזו רקמה אחראית לשינוי.

איך החלוקה מסייעת לתכנון הטיפול?

התהליך מתחיל במה שחשוב לך לשפר ובמה שחשוב לך לשמר. לאחר מכן נבחנים האזור הרלוונטי, הרקע הרפואי והטיפולים הקודמים, ומוגדרת המטרה של כל פעולה שנשקלת.

גישת העבודה במרפאה היא שיקום אזורי של יחידה אנטומית לפני שיפור ממוקד של סימני הגיל, כאשר נמצא צורך בשיקום כזה. המשמעות היא לבחון תחילה את מצב האזור ואת התמיכה בו, ואז להחליט כיצד להתייחס לסימן נקודתי.

חלוקה לשש יחידות אינה מחייבת טיפול בכולן. אפשר להגיע בגלל אזור אחד, ולהחליט יחד מה נכון לכלול בתוכנית. גם בחירת הטכנולוגיה נעשית בהתאם לממצאים ולמטרה האישית.